חרדה היא בעצם ביטוי פיזי של פחד מאוד חזק. 

זה מצב בו המחשבה המפחידה לא נשארת בגדר מחשבה/רגש,

ומתבטאת בצורה חזקה יותר בגוף. 

לדוגמה:
לחץ בחזה, קושי לנשום, סחרחורת, הזעה, רעידות, 

נימולים, התכווצויות, בחילה וכו… 

בפרק הזה אשתף אתכם ב 4 שלבים שיעזרו לנו להרגיע 

את החרדה שלנו/של הילדים שלנו תוך דקות ספורות. 

הכלי הזה עוזר למטופלים שלי ולכל אדם שמשתמש בהם. 

שימו לב – ככל שנעשה את ארבעת השלבים האלו בצורה 

יותר מרוכזת ונוכחת כך ההשפעה תהיה חזקה יותר.  

מומלץ לבצע את ארבעת השלבים פעמיים רצוף. 

ארבעת השלבים הבאים שעכשיו תגלו 

עוזרים לגוף שלנו להירגע על ידי כך 

שהוא מעביר את הפעילות המרכזית באותו רגע 

ממערכת העצבים הסימפתטית שלנו 

(שאחראית על מצבי מצוקה ולחץ)  

למערכת העצבים הפאראסימפתטית שלנו 

(שאחראית על איזון ורוגע) 

ובכך מקרקרעת אותנו ומשחררת מהגוף את החרדה. 

ארבעת שלבי הרגעת החרדה ברגע נתון:  

שלב ראשון – דיבור עצמי מקרקע 

להתחיל דיבור עצמי מקרקע שמחזיר אותנו לכאן ועכשיו. 

לשם המיקוד והדיוק נוכל להיעזר בשאלות והנחות היסוד הבאות:

שאלות שיעזרו לנו להתחיל להתקרקע ולהירגע: 

האם זה קרה לי בעבר?

אני מכיר כבר את התחושה הזו נכון? 

זה עבר בעבר? 

הרגשתי טוב אחרי שזה עבר? 

אז אני יכול להבין שגם עכשיו זה עומד לעבור למרות שזה קשה? 

מה אני יודע שיוכל לעזור לי אם אצטרך? 

הנחות יסוד שיעזרו לנו להתקרקע ולהירגע שנרצה להגיד לעצמנו:

א. זה מרגיש אמיתי כי אני בחרדה, לא כי זה אמיתי. 

ב. חרדה תמיד עוברת.

ג. זה בסדר שיש לי חרדה, זה טבעי, ועוד מעט יעבור. 

שלב שני – חיבור לוודאות 

נרצה לחשוב על משהו שמייצר לנו תחושת וודאות. 

למשל: 

״לא משנה מה אני מרגיש כרגע, היום בערב אני נפגש עם רועי ואני יודע שנהנה״ 

״אני יודע שאין חרדה שלא עוברת״  

בשלב הזה אנחנו רוצים לנרמל את מה שאנחנו /הילדים שלנו מרגישים:

״כולם מרגישים את זה לפעמים, ולכולם זה עובר. זה נורמלי…״ 

״זה לא עניין של אם זה יעבור, אלא של מתי..״ 

אפשר בנוסף למשפטים שמנרמלים ומקרקעים אותנו, 

לגעת ולהרגיש משהו ביד שמחזיר אותנו לכאן ועכשיו.

למשל כוס תה חמה או ליטוף של כלב..  

שלב שלישי – מיקוד בהרגשה הפיזית  

בשלב הזה אנחנו נרצה במשך 60 שניות 

להתמקד באותה תחושה לא נעימה שיש לנו עכשיו בגוף. 

בלי לשפוט אותה, בלי לנסות למנוע אותה, רק להתמקד בה. 

איפה אני מרגיש את החרדה בגוף?

בבטן? בידיים? בחזה?.. להתמקד שם במשך 60 שניות. 

שלב רביעי – נשימה למקום בו התמקדנו 

פה אנחנו נרצה לקחת נשימה עמוקה, וכשנוציא אותה, 

נדמיין שהיא יוצאת מתוך המקום בוא הרגשנו את החרדה

ושבו התמקדנו בשלב השלישי. 

בסוף ארבעת השלבים האלו, וככל שנעשה אותם ביותר

ריכוז כך נוכל לראות איך הגוף נרגע ובכך איך החרדה יורדת,

ואנחנו/הילדים שלנו מתחברים למקום המקורקע והרגועה יותר. 

אני מזמינה אתכם לנסות אותם, ולראות בעצמכם את ההשפעה 

שיש להם. את ההקלה שתורגש ואת הרגיעה שתגיעה…  

ואם אנחנו מרגישים צורך, נוכל לעשות אותם פעם נוספת לחיזוק נוסף:)  

הפוסט פרק עשירי – ארבעת השלבים להרגעת חרדה ברגע נתון הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

בצורה שתעזור להם לפתח עצמאות והקלה?

לפעמים אנחנו מנסים להימנע/למנוע את ביצוע הטקס,

ובמקום שיפור או רגיעה – נוצרת התעצמות של החרדה/כעס/מתח. 

בפרק השלישי בתוכנית דיברנו על 

״למה להתנגד למחשבות/פעולות לא מצליח?״ 

והפעם אשתף אתכם, מה כן נוכל לעשות בשביל ליצור שיפור 

דרך ״התערבות ישירה״.  

התערבות ישירה אומרת, שאני ניגש ליצור שינוי 

בהתנהגות עצמה. 

זו על מנת לבנות הרגלים חדשים ולהקל על 

התמודדות עם הדחף לביצוע הטקסים

מה שיאפשר לאותו אדם בהמשך:

1. לסמוך על עצמו יותר שיוכל להתמודד גם במקומות ומצבים שונים

2. מחזק את חווית העצמאות של האדם

3. מאפשר עבודה עצמית חזקה ביותר על ה-OCD

4. הקלה משמעותית בטווח הארוך

הרבה פעמים ה-OCD מעלה איתו חשש ופחד 

שלא נדע להתמודד עם זה במצבים מסוימים,

ומוביל להימנעות ותלות.

לדוגמה:

נער שחושש שלא יוכל להתמודד עם החרדה וה-OCD 

במקום שהוא לא הבית, ולכן נמנע מיציאות עם חברים וטיולים… 

אז מה נוכל לעשות?

איך נוכל דרך ״התערבות ישירה״ לעזור לעצמנו/לילדים שלנו? 

בהתערבות ישירה, דחיינות זו תכונה טובה!

אנחנו רוצים בהדרגה לדחות את הטקס/פעולה. 

לא להתנגד לו. 

לא לנסות למנוע אותו.

לא לנסות להתעלם ממנו.

(כמו שהבנו בפרק 3) 

אנחנו רק רוצים לעודד דחייה. 

הדחייה יכולה להיות:

במקום לבדוק שוב עכשיו – אני אבדוק שוב עוד 5 דקות על השעון. 

במקום לנקות עכשיו – אני אנקה עוד 6 דקות. 

נרצה להתחיל בהדרגתיות לעודד לדחייה של דקות ספורות.

(אפשר להתחיל אפילו מדקה)

ולשים לב משבוע לשבוע להעלות את זמן הדחייה עוד קצת. 

מדקה, לחמש, ל10, לחצי שעה כו… 

הדחייה הזו מצד אחד לא תעצים את החרדה כמו 

הניסיון להתנגד לפעולה, ומצד שנייה עדיין תתן לנו 

את היתרונות שבהתמודדות עם התחושה הלא נעימה:

1. זמן הירגעות ללא הטקס

2. ללמוד לא לפחד מהפחד 

3. להתמודד עם התחושה הלא נעימה שעולה 

4. מחזק את תחושת המסוגלות שלי והעצמאות שלי 

5. בטווח הארוך מאפשר לנו להרגיע את עצמנו עוד לפני ביצוע הטקס! 

אז אני מזמינה אתכם להתחיל ולתרגל התערבות ישירה 

עם עצמכם/עם הילדים שלכם, ולראות את התוצאות משבוע לשבוע בעצמכם:) 

נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך

לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים  

להקלה משמעותית של ה-OCD 

להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:

*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה. 

הפוסט פרק תשיעי – איך דחיינות עוזרת לנו להתגבר על OCD? הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

הוא המחשבות הבלתי פוסקות, שלמרות 

שהן חסרות היגיון וקיצוניות, 

חלק בנו/בילדים שלנו מאמין להן. 

לדוגמה, אדם שסובל מOCD 

וזה מתבטא אצלו בחזרתיות על משפטים/מילים 

מבין שזה לא הגיוני, ואל מול זה,

חלק בו ובמחשבות שלו מאמין לכך,

שלדוגמה: משהו רע עלול לקרות אם לא אחזור על המשפט. 

אחת הסיבות העיקריות לכך היא שאנחנו 

(בצורה אוטומטית) לוקחים את המחשבות שלנו כמובן מאליו. 

מה הכוונה? 

הכוונה פה היא שאנחנו הרבה פעמים חווים את המחשבות שלנו

כמציאות, וכמי שאנחנו.

כשהאמת היא, שאנחנו זה לא המחשבות שלנו… 

אנחנו עדים למחשבות שלנו, אבל הן לא מי שאנחנו. 

אם היינו המחשבות שלנו, כשהן היו עוברות היינו ״עוברים״ איתן. 

אבל אנחנו לא הולכים לשום מקום, רק המחשבות באות והולכות,

כש95 אחוז מהן אפילו לא בשליטתינו.. 

אפשר לדמות את זה לשמיים ועננים, וכך יותר קל להבין את הרעיון.

עננים הם כמו מחשבות שבאות והולכות.

אבל אנחנו השמיים. כל הזמן נמצאים ועדים למחשבות האלו.

ואיך זה בעצם קשור לOCD? 

בOCD אנחנו כמעט כמו עבדים למחשבות שלנו. 

אנחנו בהזדהות איתן, אנחנו בהקשבה מלאה להן. 

ולמרות ההבנה שהמחשבות לא הגיוניות חלק בנו

מאמין להן. 

אחד הדברים שיכולים לעזור לנו/לילדים שלנו 

להרגיע את האמונה במחשבות המפחידות

הוא לעשות הפרדה בין שני דברים:

יש אותי. 

ויש את המחשבות שלי.

בשביל לבצע את ההפרדה הזו ולייצר רגיעה והקלה, 

אנחנו נרצה לכתוב (חשוב בכתיבה כי כך המוח רואה את זה מבחוץ 

ולא רק חווה את זה בפנים, וזה בפני עצמו מייצר הפרדה וריחוק)

ובעמודה אחת נשים כותרת: מחשבות – עננים

בה נכתוב את אותן מחשבות שעולות לנו, את כולן. 

לאחר מכן נעשה כותרת חדשה – אני 

ומתחתיה נכתוב רק – אני עד למחשבות שלי. 

היכולת שלנו לכתוב בהפרדה אחד מהשני

אותי ואת המחשבות שלי ולראות אותן על דף,

נשמע פשוט ומובן מאליו, 

אך עוזר לתת המודע שלנו לשחרר מההזדהות 

האוטומטית עם המחשבות שלנו, ובכך מוריד מתחושת

האמונה במחשבה. 

אם נרצה להרחיב ולחזק את התרגיל באותו הרגע,

נוכל לעשות הפרדה בין 4 עמודות:

עמודה אחת בה אכתוב את המחשבות שלי.

עמודה אחת בה אכתוב את הרגשות שעלו לי בעקבות המחשבה.

עבודה שלישית בה אכתוב תחושות שעלו לי בגוף, כתוצאה מהרגש

ולאחר מכן עמודה נפרדת לגמרי בה כתוב רק  – אני כעד למחשבות לרגשות ולתחושות. 

התרגיל הזה יכול לעזור לנו להפחית את האמונה 

במחשבות המפחידות ולהקל על הצורך והדחף

לבצע את הטקסים. 

כמה שהוא פשוט – ככה הוא חזק. 

הפוסט פרק שמיני – טכניקת הפרדה  הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

אחת השאלות הנפוצות מהורים לילדים עם OCD היא:

לשתף פעולה או לא?

״כשאני משתף פעולה, אני מרגיש אני מעודד את זה,

אבל כשאני לא משתף פעולה, זה מתגבר ואני לא יודע מה לעשות!״

בואו אחת ולתמיד נבין מה התשובה לשאלה הזו.. 

אני דפנה, ואני בעלת קליניקה לטיפול ב OCD, חרדות,

וייעוץ להורים שהילדים שלהם סובלים מ-OCD. 

אבל פעם, אני זו שסבלתי מ-OCD והפרעה חרדתית. 

היום כשאני הרבה אחרי זה, אני שמחה 

לשתף אתכם בפרק השביעי שלי,

בכלים והבנות חדשות לגבי:

מה נוכל לעשות עם OCD? 

המצב הוא כזה: 

כשאנחנו משתפים פעולה עם הOCD,

לדוגמה, קונים להם את הסבון, בודקים בשבילם דלתות, 

חוזרים על משפטים וכל בקשה אחרת 

לעשות איתם את אותן פעולות/טקסים.. 

אנחנו בעצם משדרים לילדים שלנו ש:

״אתם צודקים, באמת צריך לשטוף ידיים 50 פעמים״

״זה נכון, באמת צריך לבדוק את החלונות בבית שוב ושוב״ 

ואמנם באותו רגע נוצרת אצלם הקלה, 

אבל בטווח הארוך, אנחנו מבינים שזה רק משמר את זה. 

אך אל מול זה, כשאנחנו לא משתפים עם זה פעולה,

מנסים להתעלם או לא להגיב

המצב מתגבר, הילד יותר לחוץ, חרד או כועס… 

אז מה נרצה לעשות?

התשובה שלי היא כזו:

לא לשתף פעולה עם ה-OCD,

וכן לתת מענה רגשי לילד. 

משמע, לא לשתף פעולה עם הטקסים והפעולות של ה OCD 

ואל מול זה לא להיות בהתעלמות, אלא בנתינת מענה רגשי. 

הכוונה במענה רגשי הוא כל דבר שמשדר:

״אני פה בשבילך, אתה לא לבד. 

אבל לocd אני לא עוזר.

אני פה בשבילך, לא בשביל ה ocd” 

יש הרבה כלים ספציפיים שיוכלו לעזור לנו 

לתת מענה רגשי ספציפי. 

תוכלו לראות את ששת הפרקים הקודמים

בהם שיתפתי בכלים או לכתוב לי אישית:) 

ככה או ככה, אנחנו נרצה לתת מענה רגשי, 

שישדר לצד השני, שהוא לא לבד בזה, 

הוא יצטרך לעשות את הטקסים והפעולות האלו בעצמו. 

בין אם זה אומר לממן את כמויות הסבון, או בדיקות חוזרות בבית וכו… 

כי אנחנו לא משתפים פעולה עם ה OCD,

אבל כל הזמן שמים לב, שהילד יודע שעבור מענה רגשי, 

כמו חיבוק, שיחה, הסחת דעת משותפת או כלי ספציפי מתוך 

הפרקים הקודמים (שתוכלו למצוא בקבוצת הפייסבוק שלי – איך להתגבר על OCD)

אתם כן פה בשבילו:) 

נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך 

לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים  

להקלה משמעותית של ה-OCD ואף הרצאות בחינם לחברי הקבוצה!

להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:

*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה. 

הפוסט פרק שביעי – לשתף פעולה או לא?  הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

ואף מייצר חרדות בטווח הארוך?  

חלק גדול מה-OCD אצל הרוב, 

הוא החרדות. 

חרדה או פחד שעלול לקרות משהו נוראי

או שאני עלול לעשות משהו נוראי. 

ובעקבות כך הטקסים באים להרגיעה את החשש

גם אם בצורה שאנחנו מבינים שחסרת היגיון רוב הפעמים. 

לדוגמה:

אני מפחד לקבל סרטן.

אז אני אשטוף את הידיים, אעשה כביסות כמה פעמים ביום

ואתקלח שעות ביום.

ואז ככה, אני כביכול אמנע מהפחד הזה לקרות,

ואמצא הקלה (לכמה דקות) עד שהפחד/ חרדה יעלו שוב. 

כולנו יודעים שהחרדות שלנו בסוף 

הן תוצר של המחשבות שלנו.

אם לא הייתה לנו את המחשבה הזו – 

לא היינו מפחדים מזה באותו הרגע. 

לא ככה? 

אך  להרבה אנשים יש הרגל יומיומי, 

שבלי שאנחנו יודעים, משמר את החרדות,

ומעצים את הפחדים. 

ההרגל הזה הוא דפוס מחשבה – 

כלומר צורת מחשבה שחוזרת על עצמה.

ולדפוס מחשבה הזה קוראים – 

worst scenario

דפוס ״הוורסט סנריו״ 

אלו אותם רגעים אפילו קטנים במהלך היום

שאנחנו צופים את הגרוע ביותר. 

לדוגמה:

אני מתקשרת לילדה שלי והיא לא עונה. 

אני מתקשרת שוב – והיא עדיין לא עונה. 

דפוס ״הוורסט סנריו״ יקפיץ לי רעיונות כמו:

חטפו אותה, היא בצרה, אני חייבת להתקשר שוב!

אם היא לא עונה לי תוך חצי שעה מעכשיו 

אני מתחילה להתקשר לכל החברות שלה, 

עד שאני יודעת שלא חטפו אותה/פגעו בה וכו…

או כשזה אנחנו מול עצמנו, למשל:

כואב לי הראש – 

דפוס הוורסט סנריו, יקפיץ לנו רעיונות כמו:

זה גידול בראש, אני אתעלף וכו… 

בטווח הארוך וגם בקצר, דפוס הוורסט סנריו, 

הופך להרגל החשיבה שלנו, 

ולכן גם כשהוא מתבטא בדברים הקטנים והיומיומיים, 

כשנהיה מול משהו גדול יותר, או מול פחד שיש לנו,

החרדה תתעצם כי ההרגל המחשבתי הוא 

״מה הכי גרועה שיכול לקרות?״ 

לכן, מה שאנחנו נרצה לעשות, זה: 

1. לשים לב ולהגיד לעצמנו ״רגע אחד, זה דפוס הוורסט סנריו״

2. לכתוב/להגיד לעצמנו עוד שלוש אפשרויות נוספות בסיטואציה, 

שהן לא מתוך דפוס ״הוורסט סנריו״ 

למשל:

מחשבת הוורסט סנריו יכולה להיות:

יש לי OCD כבר שנים – זה לא יכול לעבור יותר

אנחנו נרצה לשים לב לזה, 

ולהעלות עוד שלוש אפשרויות:

1. אוכל לנסות שיטה אחרת

2. אוכל ללכת להרצאה בנושא

3. אוכל להתייעץ עם מישהו שעבר אותו דבר. 

ככל שנרגיל את עצמנו/את הילדים שלנו 

לעשות ״תיקון״ בצורה הזו על הדפוס הזה, 

נוכל להוריד את מד הלחץ והחרדה ביומיום ובטווח הארוך.

הפוסט פרק שישי – דפוס הוורסט סנריו  הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

זה צעד שככל שהזמן עובר, יהיה לפעמים קשה יותר לעשות, 

ועם זאת זה צעד הכרחי לפני כל תהליך עבודה על OCD. 

החדשות הטובות הן – שהצעד הזה תלוי בנו.  

כל פרק אני משתפת אתכם בכלי 

נוסף לעבודה עם OCD בצורה עצמאית, 

שעזרו לי, ועוזרים למטופלים שלי. 

אך יש צעד ראשוני, שפשוט אי אפשר לדלג עליו. 

הוא משפיע בצורה ישירה על ההצלחה 

שלנו להתגבר על ה-OCD ועל יעילות הכלים 

והאם הם אכן יתנו לנו/לילדים שלנו את הרגיעה או לא. 

והשלב הזה הוא הוא התשובה שלי לעצמי/לילדים שלי

לשאלה:

האם אוסידי יכול לעבור בכלל?  

אוסידי הוא לא פשוט להתמודדות (בלשון המעטה) 

ולפעמים אנשים סוחבים את זה איתם שנים,  

עוברים מטיפול אחד לטיפול אחר,  

וכבר עולה השאלה – האם זה בכלל יכול לעבור?  

התשובה שלנו לעצמנו לשאלה הזו יהיה נקודת פתיחה

מאוד משמעותית לפני כל שיטה או כלי שאנסה. 

כל עוד אני לא מאמינה שה-OCD יכול לעבור – 

המוח שלי והגוף שלי לא יאפשרו בכלל לכלים 

ולתהליך לחלחל וליצור שינוי לטווח הארוך.

היום יש כבר כל כך הרבה מחקרים על 

ההשפעה של האמונה שלנו על התוצאות שלנו,

הן ברמה המעשית/גופנית והן ברמה הרגשית. 

עכשיו, נכון, לפעמים זה לא פשוט אחרי שנים 

עם OCD להתחיל להאמין שזה אכן יכול לעבור לחלוטין. 

לכן נוכל להתחיל בשאיפה ללעבור את זה לגמרי. 

להרשות לעצמנו, לבנות בראש תמונה ורעיון 

של מי אני אהיה כשזה יעבור וכבר לא יטריד אותי. 

ובין אם אני אעשה את זה עם עצמי, 

או אעביר את זה לילד שלי,

אנחנו רוצים לחזק עוד ועוד 

את התמונה המוחשית שיש למוח שלנו

בה אנחנו רואים את עצמנו – ללא ה-OCD

ושואפים ומכוונים לשם. 

לא רק מקווים להגיע לשם – מכוונים ישירות לשם. 

ומהמקום הזה, כל כלי שנעשה ליצירת 

שיפורהקלה ורגיעה – 

יהיה הרבה יותר אפקטיבי,

רק מעצם הפתיחות של המודע ותת המודע שלנו

לקבל את הרעיון שאכן יש דברים שיוכלו לעזור לי,

שאנחנו בדרך לשם ושזה אפשרי לגמרי. 

ובין אן זה עבור עצמנו או בתור הורים לילדים עם OCD 

אנחנו נוכל לחלחל שוב ושוב במילים, בשיחות 

במנטרות חוזרות וכו..

את האמונה החדשה שאנחנו רוצים להטמיע:

זה לא האם זה יכול לעבור – אלא מתי זה יעבור. 

אז האם  OCD יכול באמת לעבור? 

התשובה היא חד משמעית כן. 

הייתי שם במשך שנים, לא ידעתי אם יש לי מוצא, 

עברתי ממקום אחד לאחר בחיפוש אחר פתרון.

והיום הרבה אחרי זה, אני מבינה בדיעבד, 

שאחד הדברים שאפשרו לכלים ולשיפור לקרות ולחלחל,

הוא המוכנות בכלל להאמין שאפשר לשאוף לשם,

ולבנות תמונה של – מי אני בלי ה-OCD . 

ומתוך המקום הזה – להתחיל בעבודה עמוקה, 

שמשולבת גם רגש וגם עבודה מעשית.

ומשם אנחנו כבר ב40% מהדרך.  

אבל אל תאמינו לי ולמחקרים – נסו ותראו בעצמכם את התוצאות:)

נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך

לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים  

להקלה משמעותית של ה-OCD 

להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:

*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה.

הפוסט פרק חמישי בתוכנית   הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

אך ברגע שמבינים את זה – אפשר בעזרת כלי פשוט, 

ליצור שינוי שיפור והקלה מיידית  

של הפעולות והמחשבות החוזרות ברמה היומיומית. 

ואני רואה את זה קורה שוב ושוב עם אנשים שאני עובדת איתם. 

בהרבה מהפעמים, OCD הוא תוצר של חוסר ביטחון 

או מייצר חוסר ביטחון (בין אם חוסר ביטחון עצמי או חברתי) 

ונוצר מעגל שמזין את עצמו – 

(ובלי שיודעים משמר ומחמיר את ה-OCD)  

ככל שהאדם חווה יותר חוסר ביטחון כך ה-OCD מתגבר,  

וככל שה-OCD מתגבר כך יורדת הרגשת הביטחון עוד.   

זה פוגע במצב החברתי, בעצמאות, בתחושת המסוגלות העצמית, 

בהערכה העצמית ועוזר לשמר את  

ה-OCD לעתיד אם לא שמים לזה מעצור.   

עמדת סמכות –    

ברגע שאנחנו נכנסים לעמדת סמכות, עמדת אחריות, 

אוטומטית המוח שלנו נכנס למצב של  

הרבה יותר תחושת שליטה ביטחון והרגשה של חוזק פנימי. 

זוכרים איך כילדים היינו מרגישים ״גדולים״ כשעשינו בייביסיטר? 

או איך ברגע שאנחנו הופכים להיות הורים חדשים, 

הבעיות שלנו ״כאילו״ הולכות הצידה וכל הפוקוס על התינוק? 

האפקט הזה של אחריות על מישהו או משהו אחר  

מייצר אוטומטית תחושה של יותר שליטה וביטחון.  

לכן, לשימוש בכלי אנחנו נרצה שהסובל מ-OCD, 

יבחר תחום אחריות חדש שמייצר הרגשה של: 

״וואו, סומכים עלי, תופסים ממני   

ועכשיו אני בעל הסמכות בתחום הזה״  

באותם רגעים נוכל לראות את הרגיעה   

וההפחתה של הפעולות והמחשבות החוזרות.

הדבר היפה הוא שנוכל כבר לראות שזה משהו שקורה לנו 

כבר, פשוט בצורה לא מודעת…

באותם רגעים שבהם אני רגע עוזר למשהו אחר או בעל האחריות. 

למשל בעבודה לפעמים או כשהילד שלי בוכה וכו… 

דוגמאות לשימוש אפשרי בכלי: 

– לעשות בייביסיטר/חונכות לילדים ונוער

– ללמד משהו אחר

– להתנדב ולעזור לאחרים 

– להעביר הרצאה (למי שמתאפשר)

(כל סיטואציה שאני יכול להכנס בה לעמדת הסמכות והאחריות).

שימו 

כל דבר שתבחרו (ולא חייב להיות מתוך הרשימה) 

חשוב שיהיה מאתגר במידה מסוימת.   

למשל עבור ילדים: תשגיח על הכלב (בזמן שאנחנו בבית) 

לא מייצר הרגשה של סמכות או אחריות… 

אנחנו נרצה באמת למצוא תחום אחריות שנוכל לתת לילד/לעצמנו

שקצת יאתגר. 

אבל אל תאמינו לי ולמחקרים – נסו ותראו בעצמכם את התוצאות:)

נ.ב: אני פותחת אפשרות לשאול שאלות! 

כל מי שיש לו שאלה ספציפית 

מוזמן לכתוב לי בפרטי בווצאפ – 0524679188

אני אבחר מתוכן כמה כל שבוע ואתן מענה בקבוצה:)
אז מוזמנים לכתוב לי שאלות ואולי השאלה שלכם

תקבל תשובה בקבוצה שלנו:)

בהצלחה!

הפוסט פרק רביעי בתוכנית  הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

ומה כן אפשר לעשות?

אחד ״מחוקי המוח״ שלנו אומר 

שככל שנתנגד יותר לרגש או מחשבה – 

כך היא תתעצם. 

לדוגמא, אם ננסה להמנע מחרדה – 

היא תגדל ונכנס לעוד יותר חרדה.

אני פוגשת הרבה אנשים שמגיעים אלי ואומרים:

״דפנה, לא משנה כמה אני מנסה  

לא לחשוב על זה, 

אני לא מצליח להפסיק ולהרפות״

״ככל שאני מנסה לעצור את הטקסים, 

ככה אני מרגיש שאני יותר צריך לעשות אותם!״ 

ואני מתארת לעצמי, שאתם כבר יודעים את זה. 

כולנו מכירים את הקלישאה ״כל מה שתתרכז בו יגדל.״ 

אבל בואו רגע נבין למה בעצם זה קורה, 

ומה אם כך נוכל לעשות במקום?  

כשאנחנו מנסים להתנגד למחשבות, 

מנסים לעצור אותן ומנסים 

להמנע מעליית חרדה או פחד,

המוח שלנו נכנס למצב מגננה, ומפריש אדרנלין. 

האדרנלין בפני עצמו מייצר בגוף 

תחושות דומות ואף זהות לתחושות לחץ, 

כמו דופק לב מהיר, הזעה, 

נשימות מהירות, התכווצות שרירים וכו… 

אך אולי המשמעותי ביותר בהקשר שלנו עכשיו, 

זה שהאדרנלין מייצר ״הרצה״ 

מהירה יותר של המחשבות. 

במילים אחרות, כל מחשבה שהייתה לנו 

לפני כן בתדירות בינונית, באותו הרגע 

תהיה בתדירות גבוהה. 

ואם לפני כן עוד היא הייתה בתדירות גבוהה, עכשיו,

בעקבות האדרנלין בגוף, 

המחשבה או הרגש יתעצמו אפילו עוד.

זו תגובה אוטומטית שברמה הבסיסית שלה, 

באה להגן עלינו, כי אם נכנסו למצב של מגננה 

ואנחנו צריכים להגן על עצמנו מסכנה, 

המוח חייב לעבוד הרבה יותר מהר 

ולהיות מסוגל להריץ את המחשבות הרבה יותר מהר. 

אך בהקשר לאוסידי, 

אנחנו לא באמת ניצבים מול סכנה ממשית. 

ולכן אותו מנגנון, לא משרת אותנו 

ואף מקשה עלינו בהתמודדות… 

זו בדיוק הסיבה שלא נרצה להגיד לילדים שלנו: 

״פשוט אל תעשה את הטקסים״

״פשוט תנסה לא לחשוב על זה״ 

וגם לא נרצה להגיד לעצמנו:

״פשוט תתנגד לזה!״

״רק שהחרדה לא תעלה!!!״ 

אז מה כן נוכל לעשות? 

פעם האמינו, שאם פשוט נקבל ונשלים

עם מחשבה, רגש או דחף שיש לנו 

אז אותו רגש/דחף/מחשבה יגדלו. 

כי קיבלנו את זה, השלמנו עם זה,

ואנחנו כאילו ״מאפשרים לזה להיות״.

ובמחקרים שנעשו בנושא אפשר 

לראות תגובה הפוכה – 

ככל שנקבל ״ונשלים״ עם המחשבה/רגש 

שלא נעימים לנו, (בלשון המעטה)

ולא ננסה להתנגד להם – 

ככה הם יעברו מהר יותר באותו רגע,

ולא יתעצמו. 

ואף נוכל לראות רגיעה!  

חשוב לזכור, כשאנחנו מנסים להתנגד למחשבה

וגם כשאנחנו רק בזים למחשבה או רגש מסוים

אנחנו משמרים אותו! 

אבל אל תאמינו לי ולמחקרים – נסו ותראו בעצמכם את התוצאות:)

נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך

לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים  

להקלה משמעותית של ה-OCD 

להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:

*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה.

הפוסט פרק שלישי בתוכנית הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

ובכך לייצר הקלה מיידית באותו הרגע?  

לא הרבה יודעים, אך אחד השורשים הרגשיים 

שמייצרים ומשמרים את ה-OCD 

הוא ביטחון עצמי. 

אפשר לראות הרבה פעמים בצורה ישירה
איך ככל שתחושת הביטחון נחלשת – 

האוסידי מתחזק. 

וככל שהאוסידי מתחזק – 

ככה הביטחון העצמי נחלש.. 

ממש לופ שמזין את עצמו.   

אנחנו נוכל להתערב בלופ הזה  

על ידי חיזוק הביטחון העצמי. 

הכלי (שעוד רגע תקבלו) הוא פשוט, עוצמתי

ויאפשר לנו לעזור לילדים שלנו 

(לא משנה אם הם בני 10 או 40) 

לחזק את הביטחון העצמי,

וכתוצאה מזה – ליצור רגיעה של ה-OCD באותו רגע. 

(וככל שיותר נתמיד בו נוכל לראות 

את ההקלה והרגיעה נשארת 

לטווח זמן ארוך יותר ויותר!) 

כשהביטחון העצמי נמוך אנחנו ניטא 

יותר לחפש אישורים ותשובות בחוץ מאשר בפנים. 

לכן מה שאנחנו רוצים לעשות, 

הוא להפוך את היוצרות! 

אנחנו נרצה להפוך אותם לנותני התשובות, 

נהפוך אותם לדמות ״הסמכות״.

זאת על ידי פנייה להתייעצות/עזרה מהם – 

״יש לי התלבטות ואשמח להתייעץ איתך עליה״ 

״אני שוקלת משהו ואני רוצה לשמוע מה דעתך ומה אתה חושב״ 

״אוכל את עזרתך? אני יודעת שזה משהו שאתה חזק בו במיוחד״

נראים כמו משפטים בנאליים ורגילים…  

אך מה שיקרה באותו הרגע זה 

שאנחנו נייצר אצלם חווית ביטחון סמכות ואמון עצמי.  

המצב הרגשי שלהם יתהפך כי ״הכתרנו״ אותם 

כבעלי הסמכות, כנותני התשובות. 

זה יכניס אותם לתחושה של:

במקום להיות מחפשי האישורים והתשובות מאחרים – 

אני זה שנותן עכשיו את התשובות.

במקום שאני לא אסמוך על עצמי – 

הינה עכשיו סומכים עלי.

במקום שאני לא אהיה בעמדת האחריות – 

אני בעמדת המייעץ והעוזר! 

החוויה הזו מכניסה אותם לתחושת ביטחון עצמי 

חזק באותו הרגע ובלי שהם אפילו ישימו לב 

(כי זה תהליך שקורה ברמה הלא מודעת) 

תיווצר רגיעה והקלה של ה-OCD 

נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך

לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים  

להקלה משמעותית של ה-OCD 

להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:

*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה. 

הפוסט פרק שני בתוכנית הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.

עקרונות מובילים: מסר אחד ממוקד, משפט פתיחה ראשון חזק, יצירה של סקרון, שפה ״דיבורית״, קהל ספציפי, סיפור אישי, דוגמא של מונחת שלי. 

ביטחון עצמי הוא אחד הדברים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על עוצמת ה OCD 

נוכל לראות הרבה פעמים איך האוסידי בפני עצמו משפיעה על הביטחון העצמי, 

ואיך ביטחון עצמי נמוך – מעצים את האוסידי. 

ממש כמו לופ שמזין את עצמו:

האוסידי מוריד את הביטחון – וחוסר הביטחון מעצים את האוסידי… 

יש הרבה כלים שיוכלו לעזור לנו לחזק את האוסידי שלנו ו/או של הילדים שלנו. 

ביטחןו עצמי אפשר ליצור מבפנים החוצה וגם מבחוץ פנימה. 

ביטחון ״מבפנים החוצה״ – הוא כשהאדם מייצר מתוכו את הביטחון העצמי ולאחר מכן אותו הביטחון מתבטא גם בפעולות שלו ובעולם החיצוני. 

דוגמא: 

ביטחון ״מבחוץ פנימה״ – הוא כשהאדם מחזק את הביטחון שלו דרך העולם החיצוני, וזה משפיע ישירות על העולם הפנימי. 

הפוסט פרק שני בתוכנית  הופיע לראשונה ב-מרכז מלכיאלי.