מה בלי שאנחנו יודעים, משמר את החרדות
ואף מייצר חרדות בטווח הארוך?
חלק גדול מה-OCD אצל הרוב,
הוא החרדות.
חרדה או פחד שעלול לקרות משהו נוראי
או שאני עלול לעשות משהו נוראי.
ובעקבות כך הטקסים באים להרגיעה את החשש
גם אם בצורה שאנחנו מבינים שחסרת היגיון רוב הפעמים.
לדוגמה:
אני מפחד לקבל סרטן.
אז אני אשטוף את הידיים, אעשה כביסות כמה פעמים ביום
ואתקלח שעות ביום.
ואז ככה, אני כביכול אמנע מהפחד הזה לקרות,
ואמצא הקלה (לכמה דקות) עד שהפחד/ חרדה יעלו שוב.
כולנו יודעים שהחרדות שלנו בסוף
הן תוצר של המחשבות שלנו.
אם לא הייתה לנו את המחשבה הזו –
לא היינו מפחדים מזה באותו הרגע.
לא ככה?
אך להרבה אנשים יש הרגל יומיומי,
שבלי שאנחנו יודעים, משמר את החרדות,
ומעצים את הפחדים.
ההרגל הזה הוא דפוס מחשבה –
כלומר צורת מחשבה שחוזרת על עצמה.
ולדפוס מחשבה הזה קוראים –
worst scenario
דפוס ״הוורסט סנריו״
אלו אותם רגעים אפילו קטנים במהלך היום
שאנחנו צופים את הגרוע ביותר.
לדוגמה:
אני מתקשרת לילדה שלי והיא לא עונה.
אני מתקשרת שוב – והיא עדיין לא עונה.
דפוס ״הוורסט סנריו״ יקפיץ לי רעיונות כמו:
חטפו אותה, היא בצרה, אני חייבת להתקשר שוב!
אם היא לא עונה לי תוך חצי שעה מעכשיו
אני מתחילה להתקשר לכל החברות שלה,
עד שאני יודעת שלא חטפו אותה/פגעו בה וכו…
או כשזה אנחנו מול עצמנו, למשל:
כואב לי הראש –
דפוס הוורסט סנריו, יקפיץ לנו רעיונות כמו:
זה גידול בראש, אני אתעלף וכו…
בטווח הארוך וגם בקצר, דפוס הוורסט סנריו,
הופך להרגל החשיבה שלנו,
ולכן גם כשהוא מתבטא בדברים הקטנים והיומיומיים,
כשנהיה מול משהו גדול יותר, או מול פחד שיש לנו,
החרדה תתעצם כי ההרגל המחשבתי הוא
״מה הכי גרועה שיכול לקרות?״
לכן, מה שאנחנו נרצה לעשות, זה:
1. לשים לב ולהגיד לעצמנו ״רגע אחד, זה דפוס הוורסט סנריו״
2. לכתוב/להגיד לעצמנו עוד שלוש אפשרויות נוספות בסיטואציה,
שהן לא מתוך דפוס ״הוורסט סנריו״
למשל:
מחשבת הוורסט סנריו יכולה להיות:
יש לי OCD כבר שנים – זה לא יכול לעבור יותר
אנחנו נרצה לשים לב לזה,
ולהעלות עוד שלוש אפשרויות:
1. אוכל לנסות שיטה אחרת
2. אוכל ללכת להרצאה בנושא
3. אוכל להתייעץ עם מישהו שעבר אותו דבר.
ככל שנרגיל את עצמנו/את הילדים שלנו
לעשות ״תיקון״ בצורה הזו על הדפוס הזה,
נוכל להוריד את מד הלחץ והחרדה ביומיום ובטווח הארוך.
