איך נוכל לעזור לעצמנו/לילדים שלנו להתמודד עם ה-OCD
בצורה שתעזור להם לפתח עצמאות והקלה?
לפעמים אנחנו מנסים להימנע/למנוע את ביצוע הטקס,
ובמקום שיפור או רגיעה – נוצרת התעצמות של החרדה/כעס/מתח.
בפרק השלישי בתוכנית דיברנו על
״למה להתנגד למחשבות/פעולות לא מצליח?״
והפעם אשתף אתכם, מה כן נוכל לעשות בשביל ליצור שיפור
דרך ״התערבות ישירה״.
התערבות ישירה אומרת, שאני ניגש ליצור שינוי
בהתנהגות עצמה.
זו על מנת לבנות הרגלים חדשים ולהקל על
התמודדות עם הדחף לביצוע הטקסים
מה שיאפשר לאותו אדם בהמשך:
1. לסמוך על עצמו יותר שיוכל להתמודד גם במקומות ומצבים שונים
2. מחזק את חווית העצמאות של האדם
3. מאפשר עבודה עצמית חזקה ביותר על ה-OCD
4. הקלה משמעותית בטווח הארוך
הרבה פעמים ה-OCD מעלה איתו חשש ופחד
שלא נדע להתמודד עם זה במצבים מסוימים,
ומוביל להימנעות ותלות.
לדוגמה:
נער שחושש שלא יוכל להתמודד עם החרדה וה-OCD
במקום שהוא לא הבית, ולכן נמנע מיציאות עם חברים וטיולים…
אז מה נוכל לעשות?
איך נוכל דרך ״התערבות ישירה״ לעזור לעצמנו/לילדים שלנו?
בהתערבות ישירה, דחיינות זו תכונה טובה!
אנחנו רוצים בהדרגה לדחות את הטקס/פעולה.
לא להתנגד לו.
לא לנסות למנוע אותו.
לא לנסות להתעלם ממנו.
(כמו שהבנו בפרק 3)
אנחנו רק רוצים לעודד דחייה.
הדחייה יכולה להיות:
במקום לבדוק שוב עכשיו – אני אבדוק שוב עוד 5 דקות על השעון.
במקום לנקות עכשיו – אני אנקה עוד 6 דקות.
נרצה להתחיל בהדרגתיות לעודד לדחייה של דקות ספורות.
(אפשר להתחיל אפילו מדקה)
ולשים לב משבוע לשבוע להעלות את זמן הדחייה עוד קצת.
מדקה, לחמש, ל10, לחצי שעה כו…
הדחייה הזו מצד אחד לא תעצים את החרדה כמו
הניסיון להתנגד לפעולה, ומצד שנייה עדיין תתן לנו
את היתרונות שבהתמודדות עם התחושה הלא נעימה:
1. זמן הירגעות ללא הטקס
2. ללמוד לא לפחד מהפחד
3. להתמודד עם התחושה הלא נעימה שעולה
4. מחזק את תחושת המסוגלות שלי והעצמאות שלי
5. בטווח הארוך מאפשר לנו להרגיע את עצמנו עוד לפני ביצוע הטקס!
אז אני מזמינה אתכם להתחיל ולתרגל התערבות ישירה
עם עצמכם/עם הילדים שלכם, ולראות את התוצאות משבוע לשבוע בעצמכם:)
נ.ב: אם אתה מעוניין בכלים נוספים, אשמח להזמין אותך
לקבוצת ווצאפ שקטה ופרטית בה אני משתפת בכלים נוספים
להקלה משמעותית של ה-OCD
להצטרפות לקבוצה, מוזמן ללחוץ על הקישור הבא:
*במידה ולא הועברת לקבוצת הווצאפ – כנראה נגמרו המקומות בקבוצה.
