אחד מהקשיים המרכזיים ביותר של ה-OCD
הוא המחשבות הבלתי פוסקות, שלמרות
שהן חסרות היגיון וקיצוניות,
חלק בנו/בילדים שלנו מאמין להן.
לדוגמה, אדם שסובל מOCD
וזה מתבטא אצלו בחזרתיות על משפטים/מילים
מבין שזה לא הגיוני, ואל מול זה,
חלק בו ובמחשבות שלו מאמין לכך,
שלדוגמה: משהו רע עלול לקרות אם לא אחזור על המשפט.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא שאנחנו
(בצורה אוטומטית) לוקחים את המחשבות שלנו כמובן מאליו.
מה הכוונה?
הכוונה פה היא שאנחנו הרבה פעמים חווים את המחשבות שלנו
כמציאות, וכמי שאנחנו.
כשהאמת היא, שאנחנו זה לא המחשבות שלנו…
אנחנו עדים למחשבות שלנו, אבל הן לא מי שאנחנו.
אם היינו המחשבות שלנו, כשהן היו עוברות היינו ״עוברים״ איתן.
אבל אנחנו לא הולכים לשום מקום, רק המחשבות באות והולכות,
כש95 אחוז מהן אפילו לא בשליטתינו..
אפשר לדמות את זה לשמיים ועננים, וכך יותר קל להבין את הרעיון.
עננים הם כמו מחשבות שבאות והולכות.
אבל אנחנו השמיים. כל הזמן נמצאים ועדים למחשבות האלו.
ואיך זה בעצם קשור לOCD?
בOCD אנחנו כמעט כמו עבדים למחשבות שלנו.
אנחנו בהזדהות איתן, אנחנו בהקשבה מלאה להן.
ולמרות ההבנה שהמחשבות לא הגיוניות חלק בנו
מאמין להן.
אחד הדברים שיכולים לעזור לנו/לילדים שלנו
להרגיע את האמונה במחשבות המפחידות
הוא לעשות הפרדה בין שני דברים:
יש אותי.
ויש את המחשבות שלי.
בשביל לבצע את ההפרדה הזו ולייצר רגיעה והקלה,
אנחנו נרצה לכתוב (חשוב בכתיבה כי כך המוח רואה את זה מבחוץ
ולא רק חווה את זה בפנים, וזה בפני עצמו מייצר הפרדה וריחוק)
ובעמודה אחת נשים כותרת: מחשבות – עננים
בה נכתוב את אותן מחשבות שעולות לנו, את כולן.
לאחר מכן נעשה כותרת חדשה – אני
ומתחתיה נכתוב רק – אני עד למחשבות שלי.
היכולת שלנו לכתוב בהפרדה אחד מהשני
אותי ואת המחשבות שלי ולראות אותן על דף,
נשמע פשוט ומובן מאליו,
אך עוזר לתת המודע שלנו לשחרר מההזדהות
האוטומטית עם המחשבות שלנו, ובכך מוריד מתחושת
האמונה במחשבה.
אם נרצה להרחיב ולחזק את התרגיל באותו הרגע,
נוכל לעשות הפרדה בין 4 עמודות:
עמודה אחת בה אכתוב את המחשבות שלי.
עמודה אחת בה אכתוב את הרגשות שעלו לי בעקבות המחשבה.
עבודה שלישית בה אכתוב תחושות שעלו לי בגוף, כתוצאה מהרגש
ולאחר מכן עמודה נפרדת לגמרי בה כתוב רק – אני כעד למחשבות לרגשות ולתחושות.
התרגיל הזה יכול לעזור לנו להפחית את האמונה
במחשבות המפחידות ולהקל על הצורך והדחף
לבצע את הטקסים.
כמה שהוא פשוט – ככה הוא חזק.
